מרחב ירקון-בילוי חדש במועדון חדש בתל אביב

21/07/2011

מרחב ירקון הוא אחד המועדונים החדשים בתל אביב שנפתחו רק לפני כמה שבועות וכבר מפוצצים בהמון בליינים מכל המינים והסוגים שבאים לרקוד לשתות ולהתחבר.
בין מבלים רבים תוכלו למצוא גם בחורים ובחורות צעירים בסביבות גיל 22 כזה ועד בלייינים בסביבות גיל 30 שעדיין רוצים לצאת ולרקוד וכדומה. המקום ממש מגניב למרות שהוא ממוקם בתוך תחנת משטרה כל מי שבנה והקים את המקום ממש השקיע ויש במקום מלא מקום לרקוד ברים מאוד מעוצבים תאורה של לייזרים מגניבה ויפה ביותר וכדומה.
אני ועוד חבר התלבטנו ערב אחד מה לעשות והחלטנו לצאת לבדוק את מרחב ירקון לראות על מה כולם מדברים. מאוד הופתענו לגלות שהמקום מאוד מאוד גדול ושלמרות זאת הוא ממש מלא באנשים וצפוף וכדומה. התחלנו לחשוב ביחד איך בכלל מביאים כל כך הרבה אנשים למקום כזה. מנסיון שלנו ממסיבות שהיינו מארגנים בבאר שבע בזמן שהיינו סטודנטים בד"כ צריך להזמין פי 5 אנשים מהכמות שרוצים שתגיע כי תמיד יש מלא אנשים שלא יכולים ולא ראו את ההזמנה וכדומה או שלא אוהבים את הסגנון, ככה שעל כל 5 אנשים שהזמנו ראינו שהגיע אחד בערך. אם כך, אם באותו ערב שהיינו היו משהו כמו 500 איש, אפילו אם למקום וליחצנים שלו יש שם טוב אז נניח שהם מביאים אחד ל-4 שזה יוצא יותר טוב מאיתנו מדובר על זה שהם הזמינו לפחות 2000 איש לאותו ערב שיטרחו ויגיעו עד דרום תל אביב ויעמדו בתור כדי להיכנס.
וואלה, כנראה שהם עשו עבודה טובה ושהם מאוד מכירים את השטח כי הדבר הזה ממש הצליח. מרחב ירקון בערב שהיינו היה ממש מלא ועוד היו מלא אנשים בחוץ שמחכים להיכנס ואפילו לא הכניסו בחורות בשלב מסוים כי ראו שהמקום כבר נהיה ממש צפוף.
בקיצור, היה ערב ממש כיף, מכל מיני בחינות המקום סבבה לגמרי. למשל המוזיקה הייתה טובה ומקפיצה וראו שהדי-ג'יי בעצמו מאוד קופץ וזז ונהנה מהמוזיקה שזה בתוך הדם שלו. אחרי זה גם העיצוב של המקום ממש שווה ומיוחד עם הספות וזה וכמובן גם התאורה שכבר הזכרתי. דבר נוסף טוב זה האיוורור שם, כל המקום מוקף במאווררים ממש חזקים וכל הזמן יש רוח בכול מקום במרכז הרחבה. ככה, מרחב ירקון מסוגל להיות מקום פתוח ובלי מזגן ועדיין ממש ממש כיף ונעים לרקוד שם. רק דבר אחד ממש התבאסנו זה לגלות שגם במקום הזה החליט לקרוע לנו את הצורה עם המחירים של האלכוהול. הם בכלל לא מוכרים בירה מהחבית אלא רק שליש בירה בבקבוק ב-25 ש"ח. זה אומר שכדי להשתכר אני צריך לפחות איזה 5 בקבוקי שעם הטיפ זה יוצא איזה 150 ש"ח. למה מה קרה? וואלה, כמה שהמקום טוב זה ממש מבאס שאי אפשר לשתות כמו שצריך וראיתי מלא מלא אנשים שהיו ורקדו וזה אבל בשום רגע לא החזיקו אלכוהול ביד.
אקיצר אם להתעלם מהקטע של האלכוהול, מרחב ירקון זו ממש אחלה אופציה לצאת בה בקיץ וגם רואים שמי שהקים את המקום יודע מה הוא עושה, זה כל התותחים של המקומות הגדולים והמצליחים בעיר.

קניין רוחני בתל אביב

22/05/2011

אפשר לומר שהתחום של קניין רוחני הוא פשוט תחום בוער בשנים האחרונות. אני בטוח שלכולנו יצא לשמוע בימים האחרונים על תביעת הענק של אפל את חברת סמסונג על פגיעה בקניין שלה בייצור מכשיר הגלאקסי שבצורה שלו דומה למכשיר האייפון של חברת אפל. זה נשמע הזוי במבט ראשון, צורה של מכשיר יכולה להיות כזאת המצאה שיהיה עליה זכויות? מסתבר שכן וכשאני חושב על זה אני חושב שיש צדק מסוים בטענה של חברת אפל. עם זאת, כאחד שמחזיק את הגלאקסי בעצמו, אני מרגיש שמדובר במכשיר שונה לגמרי בכל המובנים, כולל במובן הזה של הצורה משקל וכדומה. למשל, הוא דק יותר וקל יותר מהאייפון אבל זה לא ממש הנושא שבא לי לכתוב עליו היום, אלא על קניין רוחני.

בכל מקרה, זו רק עדות אחת לכך שבתחום הז יש סערת רוחות של ממש בימינו. בעבר, כשמישהו כתב ספר, לא היה פשוט להעתיק ולפרסם או למכור אותו. אולם היום, בעידן האינטרנט והשפע, יש למשל מליוני אתרים שונים ומשונים ויש בהם כמות בלתי נדלית של חומר מכל סוג ומין-מאמרים, דעות, עיצובים, פיתוחים, צילומים, סרטים ועוד. אז תחשבו כמה אפשר לגנוב חומר או רעיון ובאיזה קלות בלתי נסבלת. למשל, הפתעתי לשמוע לפני כמה ימים שישנה דרך לראות את הקוד של אתר מסוים וככה פשוט להעתיק את הקוד ולהקים אתר זהה במהירות האור ברגע שיש לך דומיין משלך. וזה אמנם קל מאוד אבל האם זה בסדר? ממש לא, עיצוב לדוגמא הוא לגמרי המצאה שבלי ספק יש עליה קניין רוחני. זוהי יצירה מפרי דמיונו של המעצב שזו בדיוק העבודה שלו ואם מישהו רוצה להשתמש בעיצוב הזה הוא צריך לשלם על זה בדיוק כמו שאנחנו משלמים עם ציור שקנינו או על פיצה.
כמו כן, הרבה דברים שונים ומשונים שבכלל לא היו קיימים בעבר התפתחו וכמובן שהם קניין רוחני של המפתחים/ממציאים שלהם מעבר לכל ספק. למשל האלוגריתם של גוגל או האלוגריתם של אפליקציית וויז לניווט המובסס מידע זמן אמת או של אתר אינטרנט חדש שסורק ומציג חדשות וכתבות לפני כמות התגובות (טוקבקים) שיש לכל מאמר, תגובות שמעידות עד כמה הנושא מעניין וחם.
אז נראה לי שזה מאוד ברור כמה התחום חם, כל אחד שיש לו למשל אתר אינטרנט או שהוא כותב פעיל בצורה ממוצעת באתרים כאלה או אחרים, עלול למצוא את עצמו מתלבט בנושאים האלה. ועוד משהו שחשוב להזכיר, בתי המשפט נוטים להחמיר בעניין הזה דווקא בגלל הקלו ת הבלתי נסבלת של הגניבה בתחומים האלה ומצד שני, הקושי הרבה לתפוס גניבה כזאת. אז על טעות בקטנה בעניין הזה, עלולים לשלם ביוקר.
לסיום, עניין של קניין רוחני מתחום המוזיקה, לפני כמה חודשים להקת הדג נחש נאלצה לשלם 100 אלף שקל לזמן, נדמה לי מאיר אריאל על כך שהשתמשו בכמה צלילים משיר אחר שלו, איני זוכר בדיוק את הפרטים או את המקרה. אבל העונש של הבית משפט, 100 אלף ש"ח ואיסור לבצע את השיר, זה בהחלט מבהיר כמה הנושא הזה יכול להיות כואב, חשוב וכמה בתי המשפט בישראל ובעולם כולו עלולים להחמיר עם מי שפוגע בקניינו של אחר.

קימל-מסעדה טובה או מסעדה שעבר זמנה?

14/01/2011

קימל היא מסעדה בדרום תל אביב שהמון פעמים שמעתי עליה המון דברים ואף פעם לא באמת ידעתי מה לחשוב. אני זוכר לפני כמה שנים כשהגעתי לתל אביב ביקשתי מחבר שלי המלצה למסעדה והוא שהיה אז רק אחרי צבא, כמוני, שאל את אמא שלו והתשובה המיידית הייתה קימל אבל מסתבר שלא כולם חשבו כמו אמא שלו. טוב, שאלתי למה קימל ואמא של החבר שלי אמרה שזו אחלה מסעדה מאוד מיוחדת, נמצאת בנווה-צדק, המבנה עצמו מיוחד ויש להם המון מנות מצויינות ושירות טוב ומידי פעם הם מחליפים תפריט ומגוונים ובקיצור הרעיפה עליהם מלא מסקנות. מה שהיא שכחה לציין אז זה את המחירים. אבל למזלי קודם לכם הצצתי באינטרנט מצאתי את האתר של המסעדה ונכנסתי לראות את התפריט בעצמי. באותו זמן באמת אני זוכר שדיי התלהבתי מהתפריט של קימל. דגים שונים ופירות ים וכמה דברים שבאותה תקופה אפילו לא הייתי סגור מה הם בדיוק.
בכל מקרה, המחירים הגבוהיים אז הרתיעו אותי, הייתי סטודנט צעיר רק בתחילת הלימודים ולא הייתי בטוח שאני רוצה לשרוף 350-400 שקלים חדשים על ארוחה במסעדה, טובה ככל שתהיה, אז ויתרתי. השנים עברו חלפו ולקראת סוף הלימודים הייתה לי חברה וחשבתי שיהיה נהדר לחגוג שנה לחברות שלנו במסעדה טובה בעיר. הפעם כבר הכרתי כמה מהמסעדות הטובות בעיר, ולא כולן יקרות אבל רציתי לקחת אותה למקום חדש לגמרי. וככה, התחלתי קצת לברר על מסעדות טובות בעיר תל אביב, בעיקר על מסעדות כאלה ששמעתי את השם אבל לא הכרתי אותן ולא אכלתי בהן בעבר. וככה, אחרי 2-3 טלפונים ובירורים באינטרנט שוב עלתה קימל על מפת ההחלטות שלי. זכרתי שהשכן שלי אמר שהוא הולך לשם כמה שבועות קודם לכן אז באחת השיחות שנפגשנו במקרה במדרגות של הבניין בו גרתי, שאלתי אותו איך היה שם והדעה שלו הייתה דיי שונה. שהמקום היה ממש עמוס ורועש מאוד והאוכל סבבה אבל לא משהו מיוחד ובהחלט אפשר למצוא בסביבה מסעדות טובות יותר. אחרי הכל, אנחנו נמצאים במדינה שמאוד אוהבים לאכול בה ויתר על כן, גם למדתי באוניברסיטת תל אביב וגרתי בתל אביב אז בהחלט לא היו חסרות מסעדות אחרות בסביבה. בכל מקרה, איכשהו אמא של חברה שלי המליצה לי על מקום טוב ושם חגגנו את יום השנה לחברות שלנו. הארוחה הייתה מעולה אבל תמיד תיזכר לי כארוחה האחרונה שלנו ביחד כי לאחר כמה שבועות כבר נפרדנו ולא יצא לנו שוב לאכול במקומות אחרים בעיר.
את הלימודים סיימתי ועברו עוד איזה שנתיים ושוב עלה הרעיון ללכת לאכול במסעדת קימל. הפעם זה היה חבר טוב שהציע. ועוד שינוי חשוב, סוף סוף סיימתי ארבע שנים של לימודי הנדסה וכבר הרווחתי משכורת הרבה יותר טובה אז פחות הפריע לי להוציא 150-200 ש"ח על ארוחה במסעדה. הימים החסכוניים הסטודנטיאליים שלי עברו חלפו להם. מייד הסכמתי והאמת שגם הייתי דיי סקרן כי אני לא זוכר מתי פעם אחרונה יצא לי ככה לשמוע שתי דעות כל כך שונות על אותו מסעדה. אמא של החבר שהיללה בכל פה והשכן לשעבר שאמר פשוט לא ללכת לשם בסופו של דבר. אז רציתי לראות בעצמי איפה האמת.
לרוב, כששומעים דברים כאלה מסתבר שהאמת תמיד באמצע. אמנם במקרה הזה, מסתבר שהשכן שלי צדק. קיבלנו שירות בינוני מינוס, האוכל היה סביר אבל ממש לא מיוחד או מהנה, הייתי נהנה אותו דבר לשבת בסביח פרישמן. המחירים היו ממש גבוהים, בייחוד לאור התמורה הנמוכה. בקיצור, המסעדה לא משהו.

כלבת – סרט אימה ישראלי, הסרט אמממ, טוב, תקראו כבר בפנים מה דעתי.

30/11/2010

לפני כמה ימים ידידה טובה שלי הזמינה אותי להצטרף אליה כדי לראות את כלבת, סרט אימה ישראלי שנוצר ממש פה בארץ ע"י כמה גורמים צעירים יחסית בתעשייה ובראשם שני מפיקים צעירים.
וואלה, מזה התלהבתי, חשבתי שללכת לראות סרט כזה חלוצי ומגניב שהוא יצירה חדשה כזאת בארץ יכול להיות ממש מדהים. באותו יום, כבר מהבוקר קבעתי עם ידידה שלי מתי אאסוף אותה וכדי שאספיק להיות עוד כמה שיותר זמן בעבודה אז גם לקחתי איתי חולצה נורמלית יותר מזו שאני לובש לעבודה (אני תמיד מתלבש ממש יפה ורציני כזה לעבודה, לבוש שמבגר אותי בטח באיזה 4-5 שנים לפחות). ואז כשסיימתי לעבוד, הלכתי למלתחות שיש אצלנו במשרדים וגיליתי ששכחתי את החולצה הזו ברכב. קצת התבאסתי אבל בלית ברירה ירדתי לרכב וכבר החלפתי בחניון אצלנו שלמזלי היה מאוד שקט באותו יום.
וכך, לבוש חגיגי אבל צעיר יותר נסעתי להקרנת הבכורה של כלבת, סרט ישראלי הראשון בז'אנר סרטי האימה. ואני מאוד מקווה שהוא לא יהיה האחרון. סה"כ בישראל יש המון אנשים מוכשרים ותעשיית הקולנוע שלנו בהחלט רצה קדימה בשנים האחרונות. רק לפני כמה ימים שמעתי שישראל חתמה הסכם אם ממשלת בריטניה על הפקה וצילום של סרטים בריטיים בישראלץ. ולהזכירכם, מדובר באחת מתעשיות הסרטים הכי גדולות בעולם (ג'ימס בונד למשל נעשה בבריטניה). הידידה החדשה שלי חיכתה לי כבר בפינת הרחוב ומייד יצאנו לדרך, בחרנו לראות את הסרט דווקא בקניון בגבעתייים כי בשעות האלה של הערב תמיד יש פקקים באזור תל אביב ואיילון דווקא לברוח לגבעתיים היה נראה לי רעיון מצוין. נכון שקוראים לזה כלבת, סרט אבל לא ממש משנה לי איפה לראות.
נכנסנו והסתבר שנגמרו הכרטיסים לסרט לחלוטין כבר שעה לפני ההקרנה. משהו הזוי, לא ראיתי כזה דבר בחיים שלי בישראל ובכלל, השמועות אמרו שהסרט לא משהו אז על מה ההתלהבות לא הבנתי.
במהרה שלפתי את האייפון מהתיק והקשתי במנוע חיפוש כלבת, לא רעיון טוב, מסתבר שהמחלה יותר רלוונטית מהסרט. אז חשבתי על משהו אחר קצת הקשתי כלבת סרט והפעם כבר בהחלט קיבלתי את רשימת בתי הקולנוע שמציגים את הסרט. מעולה! ראיתי שברמת גן הסרט מקרין בעוד שעה וחצי ויקח לנו להגיע לשם רבע שעה מכסימום. החלטנו לנסות. חיש קל קפצנו לרכב, נסענו עד לשם ושמחנו לראות שעדיין יש מלא כרטיסים, אולי סתם צירוף מקרים מה שקרה בגבעתיים. ישבנו לשתות קפה ביחד עד שהסרט יתחיל וסוף סוף, לאחר יומיים של ציפיים ושעתיים של התרוצצות, התיישבנו לראות את הסרט שכל כך חיכינו לו.
ראינו את הסרט סוף סוף ובאמת היו שם כמה קטעים מצחיקים וכמה קטעים מפחידים בצורה מוזרה משהו כמו שכבר יצא לי לשמוע קודם לכן. אז כבר באמצע הסרט קיבלנו הרגשה מוזרה ולא ידענו אם להמשיך לראות או לצאת אבל החלטנו לתת לסרט צאנס ולהמשיך לראות עד הסוף. אחרי שראינו ממש את כל הסרט מתחילתנו ועד סופו, הבנו שלא נפלנו על מציאה גדולה. מסתבר ש… כלבת- סרט מוזר משהו ולא עשוי הכי טוב בעולם. אבל אתם יודעים, לפחות שמחנו שתרמנו כמה שקלים לתעשיים הקולנוע הישראלית ולא למפיקי סרטים מעבר לים.

אוטו 76 באבן גבירול בתל אביב

12/10/2010

לפני כמה ימים החלטנו ללכת אני ועוד חבר לפאב חדש שנקרא אוטו 76 ונמצא ברחוב אבן גבירול בתל אביב. לי ולחבר הזה יש תחביב, לחרוש פאבים בתל אביב. ככה סתם אנחנו נפגשים לנו בערך פעם בשבועיים והולכים לעבור על כמה שיותר פאבים בערב אחד. למה פעם בשבועיים? כי תחשבו טוב טוב כמה אמור לעלות ערב כזה. נגיד שאנחנו מתחילים בסביבות9 ומבלים עד 2 בלילה, משהו כמו 5 שעות ועוברים משהו כמו 4-5 פאבים. כל פאב כמעט אנחנו יושבים לשתות, לפחות משקה אחד אם לא שניים. אז נחשב נגיד משקה וחצי כזה כפול 4 זה יוצא בערך 6 משקאות, כפול משהו כמו 30 ש"ח למשקה בממוצע עם הטיפ והכבר הגענו לסביבות ה-180 ש"ח לסיבוב בארים כזה לכל אחד מאיתנו. ואגב, עוד אילוץ של אופי הבילוי הזה הוא שלא עובדים למחרת. כי בדרך כלל אנחנו ממש גמורים מאלכוהול וחייבים לשתות כמו שצריך. אנחנו גם דואגים לאכול לפני כן כדי לרפד קצת את הקיבה על מנת שתעמוד בלחץ הזה.
שמענו על אוטו 76 מידידה משותפת שלנו שגרה ממש על כיכר רבין והצומת של פרישמן. גם כן מיקום מעולה. סתם היה לה מזל, חברה שלה שעזבה את הדירה כי עברה לגור עם חבר שלה "הורישה" לה את הסכם השכירות. אז תכלס הפאב הזה זה ממש קרוב לבית שלה והיא ראתה מלא התקהלות שמה כל ערב והחליטה ללכת לבדוק. מסתבר שאשכרה כל ערב יש שם תור של מיניטמום איזה 10-15 אנשים ובסופי שבוע זה יכול להגיע אפילו ל-50 אנשים שמחכים בחוץ. ותבינו, זה בעולם הרשימה ולא בעולם הסלקציה. פשוט עומדים ומחכים שיתפנה קצת מקום ואנשים יצאו כדי שיוכלו להכניס בליינים חדשים בפנימה.
טוב, החלטנו על ערב, יום חמישי או שישי היו האופציות ויום שישי נבחר לאחר כבוד. קפצתי אל טדי הביתה, אמא שלו בישלה לנו ארוחת ערב ואחרי זה יצאנו. נסענו עד לכיכר רבין והתחלנו לחפש חניה. משימה לא פשוטה בדרך כלל אבל מסתבר שביום שישי בסביבות 9-10 בלילה זה דווקא מאוד פשוט כי המון אנשים נוסעים למשפחה הורים וסתם לסופי שבוע ודווקא יש חניות. חנינו ממש על אבן גבירול ומהמכונית כבר יכלנו לראות את השלט אוטו 76 מתנוסס בצמוד לסופר באבא החדש שנפתח על אבן גבירול לפני כמה חודשים.
אז למה אני מספר לכם את זה? כי זו הייתה הפעם הראשונה שנתקענו בפאב ולא עברנו לפאב הבא בסיור פאבים שלנו. נפלנו שמה על חבורת בנות, כוסיות, בנות 21-24 שלומדות באוניברסיטת תל אביב במסגרת איזה חילופי סטודנטים. וכולן אמריקאיות, כנראה עשירות ושנראות ממש טוב. מסתבר… שחוץ מלימודים גם קצת עניינים עם גברים ישראליים מאוד מעניינים אותם. אז בקיצור השיחות זרמו, האלכוהול גם זרם ויצאנו משם מרוצים ועם מספרי טלפון ואפילו בחורה אחת שהמשיכה עם חבר שלי הלאה. חזרנו שוב ושוב לבקר אבל מסתבר שזה היה קצת פוקוס ושבנות כאלה לא ממש הפכו את אוטו 76 לבית שלהן אלא גם הן הגיעו לשם במקרה לגמרי.

מכונת כביסה, המצאה חשובה ופתרונות שונים

04/10/2010

מכונת כביסה זה אחת המכונות הכי אפורות והכי חשובות בחיינו. חשבתם פעם מה היה לפני שהמציאו את המכונה הזו?! וואו, לא בטוח שתשמחו לחשוב על זה. במקום לדחוף את הבגדים למכונה ב-5 דקות ולחזור אחרי שעתיים והנה הם מוכנים, אנחנו נכנסים לסיפור אחר לחלוטין. אני מדבר איתם על כביסה ידנית. בגד בגד, אחד אחד, לעמוד ולהירטב, לשפשף אותם, להשרות אותם לחזור אחרי שעה בערך ולשטוף אותם. הידיים יתחילו לקבל את כל התופעות האלה שקורות עם שטיפת כלים, רק… ששטיפת כלים לוקחת 10-15 דקות. לעומת זאת, כביסה של בגדים, בכמות שאפשר להכניס לתוך מכונת כביסה, יכולה לקחת לכם משהו כמו שעה.
בקיצור, תריצו בגוגל לראות מי המציא את זה ותכתבו לו מייל תגידו תודה!
אבל הסיפור תם ולא נשלם. כי מסתבר שלקנות את ההמצאה הזו היום יעלה לכם במקרה הטוב כמה מאות שקלים למשומשת וחלודה וכמה אלפי שקלים למשהו נורמלי. בנוסף צריך להוביל אותה ולחבר לה צנרת וכדומה. גם קצת כאב ראש. והפתרונות האחרים לדעתי גרועים בהרבה. למשל ניסיתי כמה פעמים לכבס במכבסה ציבורית ליד הבית שלי. שריפת הזמן במקרה הזה היא פשוט נוראית. זה לא להאמין זה לסחוב את הכביסה למכבסה, שלרוב לא בדיוק ממוקמת ליד הבית שלך, אלא 2-3 רחובות משם, לדאוג לכסף קטן בכמות יחסית גדולה, 30-40 שקלים בערך, ואז כמובן לשבת ליד המכונה בזמן שהיא מכבסת לך את הבגדים ו…לשוב הבייתה עם שק הכביסה שהופך להיות הרבה יותר כבד כשמדובר בבגדים רטובים. סיוט זו מילה עדינה לחרא הזה. מה גם, שאני אישית ממש לא סובל לכבס במכבסות כאלה מסיבות של הגיינה. מלא פעמים מצאתי את הבגדים שלי קצת מלוכלכים בכל מיני סיבים של בגדים ושמיכות של אנשים אחרים ואותי אישית זה קצת מגעיל. אני מעדיף להחזיק מכונת כביסה בבית. הרבה פחות כאב ראש.
האופציה הנוספות שיש היא כמובן לכבס במכבסה שנותנת שירות מלא. כאן, מחליפים את זמן ההמתנה בכסף. ואם יורשה לי לומר בהרבה כסף. יצא לי פעם לקחת שק כביסה גדול יחסית לכביסה במכבסה כזאת ושילמתי דיי הרבה. אני חושב שזה יצא משהו כמו 80 ש"ח לכל הכביסה. כפול ממכבסה ציבורית. ווואלה אם אתם סטודנטים אז הכסף לא בדיוק גדל על העצים וכן צריך לחסוך בכסף ולשים לב לכל כמה שקלים שיוצאים מהכיס, אם לא בא לכם להגיע יום אחד לכספומט ולגלות שהוא לא מושך לכם, זה לא נעים. אז לשלם 40 שקל יותר למכבסה, כפול בערך פעם בשבוע שצריכים לעשות כביסה, זה כבר מאות שקלים בשנה.
לסיכום, אם אתם שואלים אותי, אני מציע לכם בחום למצוא את הפיתרון המתאים ולהחזיק מכונת כביסה בבית. זה איכות חיים, זה נוחות, זה חסכון בכסף. שהרי כדי להגיע לאותה רמה של כביסה כמו שעושים בבית, תצטרכו להוציא בערך 250 ש"ח לחודש. ובסביבות 1000 ש"ח כבר אפשר בכיף למצוא מכונת כביסה נורמלית. ואגב, אפילו לשכור מכונת כביסה (כן כן, יש דברים כאלה) כבר יעלה לכם פחות כסף ויהיה הרבה יותר נוח מאשר לכבס בחוץ, להתרוצץ ולשלם יותר.

תכירו.. פורום טיולים הכי שווה, ממוקד באזור תל אביב

31/08/2010

הרבה זמן אני עוסק בנושא הטיולים בארץ ועכשיו סוף סוף החלטתי גם לעשות עם זה משהו. מאז שאני ילד , אני זוכר שאבא שלי היה חבר פורום טיולים בישוב שלנו. פעם זה היה באמת כינוס כזה, לא פורום כמו שאנחנו מכירים היום באינטרנט. הם התכנסו פעם בשבוע, סיפרו סיפורים, שרו שירים, דיברנו על הטיולים שהיו, בארץ ובחו"ל וכדומה. גולת הכותרת הייתה כמובן הטיולים החודשיים. פעם בחודש הם היו מתארגנים ויוצאים לטיול כזה או אחר ברחבי הארץ. המורעלים יותר שבניהם היו עושים את זה גם יותר מאשר רק פעם בחודש. הם היו יוצאים לטייל פעם בשבועיים ולפעמים גם כל שבוע בעונות הפחות חמות או הפחות גשומות. והעונות שם תמיד היה נושא חם לשיחה. אם בצבא מחלקים כל דבר ל-3, את החברים בפורום היו מחלקים ל-2: כאלה שמעדיפים לטייל בחורף וכאלה שמעדיפים לטייל בקיץ. אני זוכר, שכאשר נפתח פורום טיולים אינטרנטי בניהולי, הנושא הראשון שכתבתי עליו היה העונות ומתי כדאי לטייל איפה ומה היתרונות וחסרונות וכדומה.
טוב, נראה לי שמפה קל מאוד להבין שחייתי בבית של אוהבי טיולים והייתי מטייל המון. כשסיימתי צבא, קיצרתי את הקבע שלי בחודשיים כדי לעשות קורס מדריכי טיולים של חברת אגד תיור ונופש כדי להיות מדריך. האמת שבאותו זמן בכלל לא הייתי בטוח שאני הולך להיות מדריך. אבל מה שכן, בשום פנים ואופן לא הייתי מוכן להתחיל לטייל בחוץ לארץ ולכבוש את העולם, לפני שעשיתי חרישה רצינית של הארץ שלי. וככה, אחרי הקורס מדריכים, כאשר כבר הייתי מדריך רישמי, אני ועוד חבר קנינו ג'יפ קטן והתחלנו לחרוש את הארץ לאורכה ולרוחבה במשך שבועות רבים, אני חושב שסה"כ טיילנו בערך 3 חודשים ורק פעמיים באמצע קפצנו הביתה לנוח ולהתארגן.
אחרי הלימודים, התאווה שלי לחזור לטיולים גברה לה. בזמן הלימודים באוניברסיטה פשוט אין זמן לכלום. אז ככה יצא שמייד כשסיימתי, כל מה שהיה לי בראש זה טיולים. ככה עלה לראשונה הרעיון של פתיחת פורום טיולים באינטרנט. גם ככה כל יום אני על המחשב, גם אחרי העבודה, אז חשבתי שזו יכולה להיות תרומה טובה מאוד למידע באינטרנט. שיהיה מידע זמין ועדכני ומוסמך מהשטח ממישהו שמבין ומטייל כל חייו. יחד עם הקורס מדריכי טיולים, גם הרגשתי שיש לי גושפנקא רצינית לעניין הזה ויצאנו לדרך. חברתי לשני חברים טובים, גם הם סטודנטים באוניברסיטת בן גוריון והקמנו אתר סטודנטים ממש פורה. בנינו? האתר לא ממש עניין אותי, אלא חיכיתי לרגע שנקים בו את מערכת הפורומים, והסיבה מאוד ברורה. אחרי כמה חודשים של איסוף חומר, העלאת חומר לאינטרנט, איסוף תמונות, חתימה על שיתופי פעולה וכדומה, הגענו סוף סוף לרגע בו חיכינו, הקמנו את מערכת הפורומים וכמובן שאני באופן אוטומטי מיניתי את עצמי למנהל פורום טיולים.
אני לא יודע כמה אנשים מבינים במה שקורה באינטרנט, אבל הקמה של פורום כלשהו זה דבר מאוד לא פשוט ולוקח הרבה זמן עד שאנשים מכירים את הפורום, מצטרפים אליו, הופכים להיות פעילים בו וכדומה. אבל הפורום שלי כבר במצב מעולה, ככה שלא נותר לי אלא לתת לכם לינק שתראו בעצמכם: פורום טיולים באתר הסטודנטים של תל אביב הוא אחד המקומות הכי חזקים ושווים שיש. מקווה שתהנו ממנו ושתתרשמו כמו שאני מתרשם ממנו כל פעם מחדש.

דודו טופז לא בדיוק התאבד, מדינת ישראל הרגה אותו

31/07/2010

דודו טופז בלי ספק היה גדול הבדרנים הישראליים. ואני אומר את זה לא סתם. אני אחד שבאמת שונא שברגע שמישהו מת ישר מתחילים לומר כמה מקסים/עוזר/נחמד/מדהים הוא היה ולא משנה מי זה. אני פשוט לא אוהב את זה.
ולמרות כל זאת, אני אומר בפה מלא, דודו טופז היה הגדול מכולם. אין עוד בדרן ישראלי שעשה כל כך הרבה תוכניות, החזיק כל כך הרבה זמן מעמד, עשה כל כך הרבה כסף, היה כל כך יצירתי ומלא הפתעות כמוהו. השקיע בהפקות גדולות, תוכניות שונות, הופעות ועוד. ופעל שנים רבות. זה לגבי הגדול. בנוסף, הוא באמת היה בדרן. לא כמו היום שכל מיני שחקנים/זמרים/שחקנים מחפשים הזדמנויות לעשות דברים, לאתגר את עצמם, להתפרסם עוד ולעשות עוד כסף. למשל, אסי כהן-הוא בדרן ענק בעיניי. אבל כבר בתחילת דרכו הוא כבר פוזל למשחק ולתוכניות טלוויזיה וסרטים וכדומה. דודו טופז התרכז אך ורק בבידור. ועל זה הבדרן. והישראלי גם, הוא גם היה מאוד ישראלי. לא חיקה כלום, מההופעות הראשונות של הישראליות והמצב בארץ וההווי הישראלי היו עיקר הדברים שהוא התעסק בהם. בניגוד להרבה אמנים ובדרנים אחרים, דודו טופז גם בשום דרך לא פזל לעשות משהו בחו"ל. הוא היה עובד כמעט רק בישראל.
לא סתם לאחת התוכניות של קראו הראשון בבידור. והוא בלי ספק שבר הרבה שיאי רייטינג בקריירה שלו. אני חושב שהוא אחד היחידים שהגיע לאותם רמות של רייטינג כמו אירועי ספורט גדולים בסדר גודל של המונדיאל וכדומה. ואנחנו מדברים בתקופה שהכל התקשורת רדפה סביב הנתון הזה והתחרות בין הערוצים הייתה קשה. אני זוכר שכמעט בכל פעם שהיית עולה איזה תוכנית טובה בסדר גודל של טופז או הישרדות, הערוצים האחרים היו ממש מתכננים איזה תוכנית לשים באותה מסגרת מולה כדי "לתת פייט" ולהילחם ממש על הרייטינג. כדי למנוע מצב שיש סתם תוכנית אצלם וכולם הולכים למתחרים.
דווקא בגלל כל אלה, ממש קשה התמונה לראות כיצד דודו טופז סיים את חייו. בעיניי, התמונה הזו קשה פעמיים. פעם ראשונה היא לראות לאיזה מצב הוא הגיע ואיזה מעשים הוא עשה, לכאורה אני חייב לומר. איש לא יודע ולא ידע לעולם אם למשל היה יכול להסתבר במשפט שהוא רק אמר להפחיד ומבצעי הפקודות הרחיקו לכת. ואני לא יודע אם לא עדיף לנו לא לדעת. בלי ספק הוא מאוד התדרדר, לקח דברים אישית, בחר בדרך הלא נכונה לפתור את הבעיות שלו. לא מהבחינה האישית ולא מהבחינה המעשית מול התקשורת והאנשים שהוא הסתכסך איתם. יתר על כן, מפחיד לראות כמה ההצלחה יכולה להעביר בן אדם על דעתו. הרי דודו טופז לא הסלבריטי הראשון שמתחיל לאבד את הראש (אלביס פרסלי, בריטני ספירס, זוהר ארגוב ועוד).
הפעם השנייה שהתמונה הזו קשה לי היא בהשתלחות חסרת הרסן והמכוערת של הרשויות והתקשורת . החל מהמשטרה שנהגה בו בצורה קשה, בתי המשפט שהכבידו עליו כמה שרק יכלו גם לאחר שני נסיונות התאבדות וכמובן התקשורת הישראלים צמאת הדם שחיפשה רק מה עוד אפשר לחשוף, להפשיט, להביך, לפרסם, לנפח ולספר כדי למצוץ עוד רייטינג. ובנוהל הרגיל, משפט ראווה תקשורתי וחושפני הרבה לפני שנפתח המשפט האמיתי. ולסיום, הנה לינק אם אתם רוצים לקרוא עוד על האספקט הזה במקרה של דודו טופז.

גזוז-מועדון חדש בנמל תל אביב

14/07/2010

גזוז הוא מועדון חדש בנמל תל אביב שנפתח לא מזמן. לא שחסר מועדונים בעיר הזאת אבל דווקא מגלל המגוון הגדול, הקהל התל אביבי כל הזמן מחפש את המקומות החדשים ואת החידושים ואת מה שמיוחד וחדש.
מצד שני, חייבים לציין שיש לא מעט אנשים שגם אוהבים את המקומות הישנים והטובים, עם אותו סגנון ובלי יותר מידי טריקים ושטויות. אבל המקומות האלה הן בדרך כלל פאבים או מסעדות, מקומות עם אופי ולא מקומות שבאים לרקוד ולהשתכר. במקומות מהסוג השני, חשוב החידוש והקהל שיהיה מעניין ובראש שלכם.
אז אחרי ששמענו לא מעט על זה שעומדים לפתוח מועדון חדש בנמל, הגיע שטף ההזמנות בפייסבוק על מסיבת הפתיחה ועל השם של המקום: גזוז.

ערב הפתיחה היה כזה עמוס, שלא הצלחנו להיכנס, היינו צריכים כנראה להגיע הרבה יותר מוקדם. בכל מקרה, גם בפעמים הבאות שבאנו המקום לא היה ריק.
למעשה, המקום עדיין נהנה מההתלהבות של פתיחת מועדון חדש, אז הגעתי למקום מאוד מוקדם יחסית, יום רביעי, בסביבות השעה 10 וקצת בלילה והמקום עדיין לא היה מלא, אבל לקראת השעה 23:00 כבר התחיל להיות ממש צפוף. גם המוזיקה השתנה עם כמות האנשים והתחילה מעברית עם אנרגיות ממש טובות עד למוזיקת טראנס לריקודים-באמת כול השירים הטובים וכול המקום קם על הרגליים ואנשים התחילו לרקוד. התקליטן של גזוז עשה עבודה טובה.

נתתי מבט על האוכלוסיה, אפשר לחשוב שזה בעצם 2: אנשים צעירים וכדומה שבאים לבלות ולרקוד, אבל לא ממש צעירים, אלא אזור ה-24-26. החלק הנוסף, הוא אנשים בסביבות גיל ה-30 פלוס, שעדיין אוהבים לרקוד, אבל בליינים טובים, לא ערסים, לא ראינו. המזג אויר במקום טוב, שוחחנו מעט עם אנשים וגם לא רק גברים והרוב היו דיי סימפטיים כלפינו, אז אפשר לסכם ולהגיד שזה מקום דיי טוב להתערבב קצת, לשתות, להינות מערב טוב במועדון ריקודים חדש.
והאמת, באותו רגע הרגשתי שגם אני מעדיף ללכת למועדון חדש מאשר למועדון שהייתי בו כבר. תמיד יש איזו סקרנות, אוירה קצת שונה,צפי שבדרך כךך מתממש לאנשים שונים ולבחורות חדשות. באותו לילה, הקהל של גזוז באמת היה חדש לי, כמעט ולא הכרתי אף אחד ובתכלס הכרתי בחורה חדשה אחת. אבל לא יצא מזה כלום. עוד אחת שלא ממש זורמת ולא יודעת לתת קצת קרדיט למישהו חדש.

כמה דברים על הכניסה למקום: בהתחלה-הם קשים שמה, עובדים חזק עם רשימות ובודקים שמות בכניסה עם תעודות.
וכשיצאנו רגע החוצה עברו להכניס בשיטה הממש חדשה ומעצבנת: "רק הודעות טקסט" מהעובדים של המקום.
אבל צריכים להגיד שאנחנו באנו מוקדם, בלי כול הזמנות מיוחדות, ונתנו לנו להיכנס פנימה ללא בעיות. אז לפי החוויה שלנו חשבתי שהכי טוב יהיה פשוט להמליץ לכל אלה שאין להם קשרים וכדומה, להגיע מוקדם ככה שיהיה לכם סיכויים טובים להיכנס. האופציה השנייה שיש לכם, הוא ליצור קשר עם יחצנים של גזוז ולהזמין מקום. ככה בטוח תכנסו אבל תצטרכו לבוא 2-4 אנשים.
עד למקום החדש הבא אני בנתיים ימשיך ללכת לפאבים שאני אוהב בתל אביב ולא רק למועדונים חדשים ומיוחדים.

לוח דירות – קשה למצוא אחד טוב

08/07/2010

למצוא היום לוח דירות נורמלי בעיר תל אביב הפך להיות משימה לא פשוטה בכלל. כל הלוחות המוכרים (בלי לציין שמות) הפכו להיות מאוד ממוסחרים ומכוונים לניהול ריווחי של האתר ופחות לשירות לגולשים. למשל, קחו את השירות ה"מדהים" החדש ששולח הודעת טקסט על דירות רלוונטיות רק למי שרשום לשירות ומשלם. וככה, הם מרוויחים כסף ואנחנו רואים פחות דירות רלוונטיות.
השירות הזה בעצם גם עולה לנו כסף וגם מציג לנו רשימת דירות שהיא בעצם "מנופחת" כי הדירות הטובות מופיעות באיחור של כמה שעות אחרי שכל מי שמנוי על השירות כבר ראה אותן.
אז היום צריך למצוא פתרון אחר, אני מתכוון למצוא/ליצור לוח דירות שיעשה את העבודה ובלי פויילישטיקים!
הרבה אנשים עברו לכל מיני אלתורים, שכאשר הם מצליחים אז זה נהדר אבל בפועל, הסיכויים להצליח ככה קלושים. למה אני מתכוון? למשל כאלה שמפרסמים בפייסבוק שלהם שהם מחפשים דירה או ששולחים מייל המוני לכל מי שהם מכירים שהם מחפשים דירה בתל אביב. מצד אחד, אם לאחד מהחברים שלכם יש דירה שהוא מפנה, באמת שזו הצלחה-הוא כנראה ישמור לכם אותה, ולא יפרסם וימליץ עליכם לבעל הבית ויהיה נהדר.
הבעיה היא… שהסיכויים שלאחד מה-200-300 חברים בפייסבוק יש דירה רלוונטית עבורכם שואף לאפס! בכל זאת, זה ממש לא לוח דירות, ממש לא. חלק נכבד מהחברים בכלל לא רלוונטים-גרים בחו"ל, או מחוץ לתל אביב או שזו הבת דודה שלכם בת 17 בחיים לא שכרה דירה. שורה תחתונה-אתם פונים לקהל שחלק גדול ממנו לא רלוונטי ועם סיכוי קטן מאוד שמי שכן רלוונטי יש לו מה להציע לכם. ואגב, אפילו אז, אם לחבר שלכם יש דירת סטודיו להציע בפלורנטין אבל אתם זוג שמחפש דירת 2-3 חדרים בצפון תל אביב אז שוב-זה פשוט לא רלוונטי.
אותו דבר כמובן לגבי המייל או פתיחת קבוצה בפייסבוק, זה לא יעיל ועם סיכויי הצלחה נמוכים מאוד.
המסקנה שלי היא שצריך לוח דירות חדש, אינטימי ולא מסחרי שיהיה במיוחד לעיר תל אביב.
עוד שיטה "הפוכה" שאני מכיר היא שחברים פשוט שולחים אחד לשני מייל ברגע שהם מפנים דירה. קיבלתי כמה וכמה מיילים כאלה בשלוש שנים שאני בתל אביב אבל עוד לא שמעתי שהיה "קליק". מדובר במשהו שקורה פעם בהרבה זמן, לא תמיד בתזמון הנכון וגם אם כן-הוא לא תמיד מתאים במיקום/מחיר/חדרים/תקופת השכרה וכדומה.
מה שאני ממליץ לכם הוא לחפש בכל הלוחות הקטנים, המקומיים של אתרי סטודנטים, אתרים מקומיים וכדומה. אמנם תצטרכו לחפש ב-3-4 כאלה כדי להגיע לאותה כמות דירות של לוח גדול אחד אבל היעילות שם תהיה גדולה יותר ולא תהיו קורבן של כל מיני טריקים מסחריים.
הקהילה הצעירה בעיר תל אביב צריכה שיהיה לה מקום משלה. לא אתר מסחרי, לא אתר שמיועד לכל עם ישראל, אלא אתר של הקהילה של הסטודנטים והצעירים בתל אביב. במקום כזה, חשוב שהחלק של חיפוש/השכרת דירות יהיה מפותח. ואז סוף סוף יהיה לוח דירות חינמי, בלי טריקים, בלי פרסומות אלא רק אנשים שמחפשים מקום לגור בו ואנשים אחרים שיש להם דירה להציע.